תקציר
ניתוח הראיונות הראה כי עובדות סוציאליות נוטות לשלב בקשר טיפולי בעיקר אימהות וכי אבות מודרים פעמים רבות ממרחב זה. במחקר נמצא כי האבות נוכחים בהתערבויות הנערכות במערך הרווחה בשני מצבים עיקריים: בהתערבויות המתקיימות מתוקף חוק: וכאשר מסיבות שונות האם נעדרת. ממצאי המחקר מצבעים על מנגנון הדרה שניתן לכנותו – "הדרה סמויה". המחקר הראה שאבות נמצאים מחוץ לתמונה של מערך הרווחה לא רק בשל היבטים הקשורים לאימהות והאבות עצמם, אלה בשל כאלה הקשורים לעובדות הסוציאליות. נמצא שהמפגש של העובדות הסוציאליות עם האבות יוצר חוויה של 'עודפות רגשית' אותה ניתן לייחס לשני מקורות המפגש הבין-מגדרי והמפגש עם אבות המיוחס להם מעשים פוגעניים. מהמחקר עלה כח חווית העודפות הרגשית מייצרת בקרב העובדות הסוציאליות עמדה שמביאה לידי המנעות מיצירת או מנהעמקת הקשר הטיפולי עם אבות. המחקר חסף שקיים יחס ישר בין נטייתה המוקדמת של העובדת כלפי אבות לבין שילובם בקשר טיפולי. בעוד הנטייה מוקדמת שלילית כלפי אבות, מייצרת מציאות של הדרת אבות מהמערך הטיפולי. נטייה מוקדמת חיובית כלפי אבות, מובילה לשילוב של אבות במערך זה.
