לידה שקטה מוגדרת כלידה של עובר ללא רוח חיים לאחר 22 שבועות של הריון. אובדן זה עלול לגרום לחוויה רגשית קשה, המעוררת בין השאר תחושות יגון ותגובות דחק פוסט-טראומטיות בקרב ההורים. תחושות אלו מלוות לעיתים בדיכאון, חרדה והפרעות נפשיות נוספות. בעוד שבעשורים האחרונים גובר העיסוק המדעי בחוויית האובדן של נשים שחוו לידה שקטה הגברים עודם נעדרים מהשיח.
מיעוט העניין המקצועי בתחום זה, מותיר את הגברים ובנות זוגם בבידוד ובדממה, ואת התופעה חסרת נוכחות. מצב העלול לזמן השלכות רגשיות-נפשיות מתמשכות ובכללן סימפטומים פוסט-טראומטיים ואבל כרוני.
דוקה (doka) טבע את המונח "יגון שאינו מוכר" ((Disenfranchised grief, המתאר יגון עקב אובדן שאינו מוכר באופן גלוי, שלא ניתן להתאבל עליו בפומבי, או שאינו זוכה לתמיכה חברתית. בהקשר לגברים שחוו לידה שקטה, האובדן עצמו אינו זוכה להכרה חברתית ובהמשך נעדרת ההכרה באבהותם וההכרה בקשר שלהם עם התינוק המת. כל זאת לצד היעדר הכרה בדרכים בהן מבטאים גברים את יגונם בכלל ולאחר לידה שקטה בפרט. כך, נוצר מצב שבו גברים אינם זוכים להכרה מכלל המעגלים המקיפים אותם: בני המשפחה, אנשי המקצוע והקהילה אליה משתייכים.
במחקר איכותני שכלל 30 ראיונות עם גברים שחוו לידה שקטה בטווחי זמן מהתרחשות האובדן נשאלו גברים על חוויתם הבלעדית. על אף עדויות ממחקרים אחרים בתחום, שהדגישו את המורכבות בגיוס גברים למחקר בתחום של פוריות ולידה, ההיענות של הגברים להשתתף במחקר הנוכחי היתה גבוהה ומהירה במיוחד. ייתכן כי פרשנות זו קשורה ברצונם של גברים לשתף, בתחושות הכאב שחוו ובתחושת השוליות המגדרית המלווה אותם מרגע האובדן. עם הגעתם לבית החולים, הופכים הגברים להיות שוליים, הם חשים בדידות, כאב ומצוקה כאשר בזמן שהם איבדו את התינוק שהפך אותם לאבות, הם מצויים להפתעתם במציאות שעיוורת לצורכיהם. לצד זה עליהם להיות תפקודיים
״הגענו לבית חולים, אין דקה שאני לא זוכר, […] היה מאוד מאוד קשה. […] לראות אותה שבורה לגמרי. זה היה פשוט מזעזע… אבל הייתי בתפקיד, נכנסתי למוד הישרדותי כזה, נכנסתי לסוג של קרב. על השפיות שלה… שלי… להיות שם בשבילה… העלמתי את עצמי לחלוטין מהמשוואה. נכנסתי למוד של משימות, מוד שלא מוכר לי מהעבר. לא עמדתי בסיטואציות כאלה מעולם״
הסביבה אינה מוכנה להכיר באבהותם או בתחושות הקשות שמציפות אותם. בין אם בשל חוסר הלגיטימציה, ובין אם בשל הצורך לעמוד בציפיות הסביבה, דוחקים הגברים את צערם, יגונם מושהה, ולעיתים קרובות הם חווים את הכאב ביתר שאת שבועות, חודשים ואף שנים לאחר האובדן.
בהמשך, ניתוח הראיונות חשף סוגיות המעסיקות גברים שחוו לידה שקטה בתקופה הסמוכה לאובדן, ולעיתים גם שבועות, חודשים ושנים אחריו. גברים אלו מגדירים את אובדנם כאובדן טראומטי. טראומה המטלטלת את חייהם ומשנה אותם ללא הכר. הם מופתעים ומבולבלים, מתארים תחושות התקשרות לתינוק עוד בעודו ברחם, ומרגישים כאבות שאיבדו את בנם או את בִּתם.
"כשיש היריון, אתה הופך להיות אבא […] ההיריון, שמונה וחצי חודשים… חשף בי רגש שלא הכרתי לפני כן. רגש של אבהות".
יש המכנים את עצמם ׳אבות שכולים׳, כותרת המספרת על גודל האובדן, אך מדגישה את תחושת הפער בעוד המעטפת וההכרה שלרוב מלווה את התואר הזה, נעדרת לחלוטין ממקרים אלו. הם מתקשים לבטא את יגונם בפומבי וחווים את הסביבה הקרובה והרחוקה כמגבילה את ביטויי היגון שלהם. הקושי וההגבלה מלווים בציפייה של סביבתם מהם לתפקוד הכולל תמיכה בבת זוגם ומשפחתם, תווך האובדן לסביבה הקרובה והרחוקה, ומילוי אחר משימות בירוקרטיות שונות הקשורות ללידה השקטה. מאידך, מצפים הגברים ממשפחתם הקרובה לתמיכה והכרה בגודל הכאב והאובדן, בעוד זו, כפי שעולה מן הראיונות, לרוב נעדרת. ציפיות אלו התבדו, הגברים נתקלו בחוסר הבנה ובקושי של הוריהם לתמוך בהם. בין אם קיבלו את התמיכה לה היו זקוקים ובין אם לאו, התמקדות במערכת היחסים והציפיות הזו, מספרת על הצרכים בתקופה הסמוכה לאובדן וכן בשבועות, החודשים והשנים שאחריו, ועל המורכבות שחווים בני המשפחה הקרובים אל מול האובדן והתמיכה בילדיהם האבלים.
מעדויות הגברים שלקחו חלק במחקר מתחדדת חווית האובדן. גברים חשים כאב ויגון ואלו מתעצמים על רקע היעדר ההכרה של כל המעגלים הסובבים אותם, והם נותרים בודדים בכאבם.
"אף אחד. אף אחד. לא היה לי בזמן הזה" (הראל), "לא היה בן אדם אחד שניגש אלי ושאל אותי ׳איך אתה מרגיש׳, ויכולתי לענות לו, או לבכות מולו" (זוהר). "הייתה מועקה מאוד מאוד קשה, פשוט אין עם מי לדבר. לא היה. פשוט לא היה". וכך גם עמית: "אחד הדברים כאילו הקשים זה שאתה לבד. אתה באמת לבד".
הבנה מעמיקה של מרכיבי החוויה של גברים אחרי לידה שקטה, תאפשר שיח ומגע רגשי בין כלל המעגלים המקיפים אותם. המעגל הזוגי, המשפחתי והחברתי. כמו כן, מהתמקדות באובדן זה ניתן להקיש על החשיבות הקיימת בהתייחסות בלעדית לגברים במרחבים של פוריות ולידה, אבהות ומשפחה. קולם הנעדר ממרחבים אלו חשוב ומשמעותי. ואל לנו להתעלם ממנו.
נורית גלזר חודיק/ עובדת סוציאלית/ דוקטורנטית לעבודה סוציאלית/ בר אילן
